עסק חברתי הוא ארגון היברידי – צירוף המילים "עסק" ו"חברתי" נשמע כמעט כאוקסימורון – איפכא מסתברא, שכן המחוקק הישראלי ראה לנגד עיניו מן הצד האחד עסקים שמטרתם עשיית רווח עבור בעלי המניות שלהם ומן הצד השני ארגונים ללא כוונת רווח, שמטרתם מתן מענה לצורך חברתי.

בשנים האחרונות הולכת וגוברת הקריאה לראיה של עסקים כחלק מהקהילה. המילים "אחריות תאגידית" הפכו לחלק משמעותי בשיח העסקי. ראשיתה של האחריות התאגידית כבר לפני כשני עשורים, בהבנה של האסון הסביבתי ההולך ומחמיר, בעצם מאז המהפיכה התעשייתית, בכדור הארץ, והתובנה שאם ברצוננו להמשיך לחיות על הכוכב הזה, חובה עלינו להפוך את המגמה. נביאי זעם, שהידוע בהם הוא סגן נשיא ארה"ב לשעבר, אל גור, היטיבו לתאר את האסון האקולוגי המתרחש בכדור הארץ, וגררו דרישה חברתית כוללת לשינוי ההתנהלות של בני האדם, ובראשם – התאגידים.

המגמה הראשונית דרשה מהעסקים להיות מחוייבים, לצד פעילותם העסקית, לצמצם את הנזקים שהפעילות הזו גורמת לכדור הארץ, ואף לפעול לתיקונם. דרישה זו זכתה לכינוי "קיימות" – "sustainability".

הגלובליזציה והפיכתו של העולם ל"כפר גלובלי", יצרה מצב שבו תאגידים אינם חיים עוד רק בקרב הקהילה המיידית בה הם יושבים, אלא הם בעלי השפעה כלל עולמית, וכפופים למערכות חוקים שונות במדינות שונות בעולם. "הקהילה" אינה עוד היישוב הקטן בו מוקם המפעל, אלא היא כוללת בתוכה איזורים חובקי עולם, בהם משפיע הארגון על עובדים, צרכנים, ספקים ועוד.

בנוסף, מהפיכת המידע של האינטרנט הגבירה את נגישות הציבור למידע, ויצרה מצב בו הציבור עצמו דורש שקיפות, ובמקביל, עסקים מתקשים להסתיר את פרטי פעילותם מן הציבור.

הפרטה נרחבת של שירותים ממשלתיים, וירידה בכוחה של המדינה, במקביל לעליית כוחם של המגזר העסקי והמגזר השלישי, הביאו גם הם לדרישה לאחריות תאגידית.

לפי מודל האחריות התאגידית, עסק נדרש לנהוג בהגינות מול לקוחותיו, להקפיד על יחס הוגן לספקים, לשמור על זכויות האדם ועל זכויות האזרח, למזער את הפגיעה בסביבה, לשמור על משאבי הטבע לדורות הבאים בהתאם למודל ה"קיימות", לייצר לעובדים סביבת עבודה הוגנת, לגלות מעורבות ואכפתיות כלפי הקהילה ולתרום לה.

ההתעוררות החברתית של תנועת OCCUPY בשנים האחרונות, שביטויה המובהק ביותר בישראל הוא מחאת קיץ 2011, יחד עם המשבר הכלכלי החמור של שנת 2008, הציפו את הצרכים והדרישות של החברה, על מול הכח התאגידי, והעלו מדרגה נוספת את מושג האחריות התאגידית, בכך שהביאו להכרה בלגיטימציה של המטרה החברתית כחלק מהתנהלות עסקית.

המגמות הטכנולוגיות והחברתיות שתוארו לעיל, הולידו סוג חדש של ארגונים, המכונים כיום "עסקים חברתיים" או "מיזמים עסקיים חברתיים" – אלה הם ארגונים שהם לרוב תולדה של יוזמה אזרחית או קהילתית, העושים שימוש בכלים עסקיים על מנת לקדם מטרה חברתית או סביבתית. העסקים החברתיים שואפים לקיימות ואף להשגת רווחים, ובמקביל ליצירת תשואה חברתית. מקובל לראות עסקים כאלה כבעלי שורת רווח כפולה – עסקית וחברתית.

כפי שקורה במקרים רבים, המציאות מקדימה את המחוקק, וכך אנו מוצאים את עצמנו בישראל של שנת 2015, בה החוק מכיר בשתי אפשרויות פעולה – פעולה שלא למטרת רווח (במסגרת ארגונים כגון עמותה, חברה לתועלת הציבור, ובמקרים מסויימים גם אגודה שיתופית) או פעולה שתכליתה מיקסום הרווחים (במסגרת חברות פרטיות וציבוריות).

חוק החברות מגדיר את תכליתה של חברה כפעולה על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה (סעיף 11(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999). מבלי לפגוע בתכלית זו, מאפשר החוק לקחת בחשבון, במסגרת השיקולים, גם קבוצת התייחסות מצומצמת של עובדים ונושים ואת "האינטרס הציבורי", המנוסח בכלליות.

1.(א)תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את עניניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור; כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון.

תיקון מאוחר לחוק, איפשר לחברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, בתנאי שהדבר נקבע מראש בתקנון ההתאגדות של החברה. גם כאן אין המדובר בהפיכתה של החברה לעסק חברתי, אלא בתרומה ל"מטרה ראויה", שאף אינה חייבת להיות קשורה לפעילות החברה או לתפיסה הארגונית שלה.

מנגד, חוק העמותות מאפשר התאגדות למטרה שאינה מכוונת לחלוקת רווחים:

1. שני בני אדם או יותר, שהם בגירים, החפצים להתאגד כתאגיד למטרה חוקית שאינה מכוונת לחלוקת רווחים בין חבריו ושמטרתו העיקרית אינה עשיית רווחים, רשאים לייסד עמותה; העמותה תיכון עם רישומה בפנקס העמותות.

וכך גם בחוק החברות לגבי חברה לתועלת הציבור, כאשר המחוקק אוסר במפורש כל סוג של חלוקת רווחים בחברה:

345א. (א) חברה לתועלת הציבור היא חברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד וכן איסור על חלוקת רווחים או חלוקה אחרת לבעלי מניותיה (בפרק זה – חלוקת רווחים).

יזמים חברתיים, המעוניינים להקים עסק חברתי, המשלב קידומה של מטרה חברתית עם מטרה עסקית ברורה, תוך שימוש באסטרטגיות תחרותיות וכלים מעולם העסקים, עומדים בפני דילמה קשה באשר לצורת ההתאגדות המתאימה לעסק שלהם. מחד, המטרה החברתית מושכת לכיוון התאגדות כעמותה או כחברה לתועלת הציבור, ומאידך, המטרה העסקית, מושכת לכיוון התאגדות כחברה פרטית.

דילמת ההתאגדות מחריפה בשל אוזלת היד של המחוקק לתת, בחקיקה הקיימת, כלים משפטיים המאפשרים ליזמים לבטא באמצעות צורת התיאגוד את המטרות האמיתיות של הארגון אותו הם חולמים להקים.

הואיל והחוק בישראל של היום אינו נותן מענה לסוגיית התיאגוד של עסקים ומיזמים חברתיים, בהעדר חקיקה ורגולציה מסודרת בנושא, ניתן, למעשה, לתאגד מיזמים חברתיים-עסקיים בדרכי התאגדות מגוונות – עמותה, חברה לתועלת הציבור, חברה פרטית או אגודה שיתופית (קואופרטיב) – כאשר הבחירה בין דרכי ההתאגדות השונות נשענת על שיקולים שונים של היזם.

בין השיקולים המשפיעים על אופן ההתאגדות של המיזם העסקי-חברתי:

השקעה בהקמת העסק – באיזו מידה היזמים משקיעים מכספם בעסק, מה הציפיות שלהם לגבי קבלת החזר להשקעתם, ובאלו תנאים.
גיוס כספים – האם יש צורך בגיוס כספים לשם הקמת העסק ולשם תפעולו השוטף, ואם כן – מהן הדרכים האפשריות, ומביניהן, מהן הדרכים המועדפות לגיוס הכסף? אפשרויות לדוגמה – קבלת תמיכות מהמדינה דרך משרדי הממשלה השונים, קבלת תמיכות מרשויות מקומיות, גיוס כספים מקרנות פילנתרופיות, גיוס כספים ממשקיעים פרטיים ו/או מקרנות הון-סיכון.
האיזון בין הליבה העסקית לליבה החברתית של העסק – האם היזם רואה את המטרות העסקיות והחברתיות של הארגון במעמד שווה, או שמא הוא מעוניין לתת קדימות לאחת על פני האחרת?
רצון היזמים להיות מעורבים בניהול העסק החברתי לטווח הארוך – האם היזמים מעוניינים להיות חלק ממנגנון הניהול של העסק החברתי (דירקטורים, חברי ועד מנהל וכד')?
רצונם של היזמים להשתלב כעובדים או נותני שרותים בעסק החברתי שיזמו – האם היזם רואה עצמו כמנכ"ל העסק או כנושא משרה בכיר בעסק? האם הוא מעוניין לתת שרותים לעסק באמצעות עסקים קיימים שלו?
במקרה של מיזם שעניינו מכירת מוצרים או שרותים – שיקולי שוק ותמחור – מהו השוק שבתוכו מתוכננת להתבצע הפעילות העסקית של המיזם? מה מידת התחרות בשוק? עד כמה, לדוגמה, חיוב הלקוחות במע"מ על המוצרים והשירותים של המיזם יקטין את מידת האטרקטיביות שלו בשוק ויקשה עליו להתמודד עם המתחרים?
לאחרונה ניכרת בישראל מגמה של הכרה במיזמים עסקיים-חברתיים כצורך של השוק בישראל. מגמה זו באה לידי ביטוי במספר דרכים, שאת חלקן אדגים להן:

משרד ראש הממשלה כינס שולחן עגול תלת-מגזרי לדיונים בנושאים הנוגעים לעסקים חברתיים;
לאחרונה אנו עדים ליישום חלק ממסקנות השולחן העגול על ידי משרדי הממשלה (לדוגמה, הטבות שמשרד הכלכלה מעניק לעסקים שיעסיקו עובדים עם מוגבלות או עובדים מאוכלוסיות שהמדינה מעוניינת לעודד את שילובן בשוק העבודה).
שר האוצר הנחה לקדם הקמת קרן לעידוד ופיתוח עסקים חברתיים המשלבים אוכלוסיות מוחלשות, שתוקם במימון משולב של המוסד לביטוח לאומי ומשקיעים חברתיים פרטיים. הקרן אמנם אמורה לספק מימון רק לסוג מסויים של עסקים חברתיים – כאלה שעניינם העסקת אוכלוסיות מוחלשות – אך היא אמורה לספק לעסקים שיזכו למימונה גם ליווי ותמיכה לאורך זמן.
במסגרת הגדרת העמותה כארגון "שמטרתו העיקרית אינה עשיית רווחים", הוסיף רשם העמותות לכללי הניהול התקין של עמותות, כללים בדבר פעילות עסקית בעמותה. הגם שבכללים של רשם החברות רב הסתום על הנהיר, המגמה הברורה העולה מהם היא הכרה בצורך של עמותות "להכניס כסף חדש למגרש" ולאפשר מימון של פעילותן שאינו נסמך על פילנתרופיה בלבד.
כותבת המאמר חברה בפורום עסקים חברתיים, המאגד בתוכו נציגים של הגופים המרכזיים בישראל העוסקים בתחום, במטרה לקדם את תחום העסקים החברתיים ולהנגישו לציבור הרחב בישראל. במסגרת הפורום, הח"מ חברה בצוות חקיקה, העוסק כעת בניסוח הצעת חוק בנושא עסקים חברתיים.

האמור במאמר זה אינו בא במקום ייעוץ משפטי ואינו מהווה תחליף לו. ההסתמכות על המידע במאמר זה הינה באחריות המשתמש בלבד.