כל מה שרצית לדעת על חגים

לקראת חג הפסח הקרב אלינו, נקדיש הפעם את הניוזלטר שלנו לנושא תשלום דמי חגים לעובדים, עבודה בערבי חג ובחול המועד, שי לחג ועוד – ובקיצור, כל מה שרציתם לדעת על חגים ולא העזתם לשאול.

כללי

עובדים במשכורת, דהיינו, עובדים המקבלים את שכרם על בסיס חודשי, יקבלו שכר מלא גם עבור חודש שחלו בו ימי חג. לפיכך, הנושא של זכאות לתשלום דמי חג רלוונטי עבור עובדים ששכרם אינו משתלם על בסיס חודש עבודה – עובדים בשכר שעתי, בשכר יומי או בשכר לפי תפוקה.

ימי חג

עובדים יהודים זכאים לתשלום בגין 9 ימי חג בשנה: ראש השנה (2 ימי חג), יום כיפור, סוכות (2 ימי חג), פסח (2 ימי חג), יום העצמאות ושבועות – סה"כ 9 ימי חג.

ימי חג מוסלמים: יום הולדת הנביא, יום עליית הנביא השמיימה, תחילת חודש רמדאן, עיד אל פיטר (3 ימי חג), עיד אל אדחה (חג הקורבן – 4 ימי חג), ראש השנה המוסלמי – סה"כ 11 ימי חג.

ימי חג נוצריים: ראש השנה, חג ההתגלות, יום הבשורה, פסחא (3 ימי חג), יום עליית ישו השמימה, חג המולד (3 ימי חג) – סה"כ 9 ימי חג.ימי חג דרוזיים: עיד אלח'דר (אליהו הנביא), הנביא שועייב (יתרו – 4 ימי חג), הנביא סבלאן, עיד אל אדחה (חג הקרבן – 4 ימי חג) – סה"כ 10 ימי חג.

עובדים שאינם יהודים, רשאים לבחור האם לקבל ימי חג בתשלום בחגי ישראל או בחגים הרלוונטיים לדתו. אם בחר לקבל תשלום בגין ימי חג בגין חגי דתו, ומקום העבודה שלו סגור בחגים היהודיים, לא יקבל אותו עובד כפל תשלום עבור חגי דתו ועבור חגי ישראל, אך ניתן לשלם לו דמי חופשה עבור ימי החג היהודיים.
התשלום יבוצע עבור ימי חג שאינם חלים בשבת.

מי זכאי לתשלום בגין ימי חג?

כאמור, ימי חג משולמים לעובד שאינו עובד חודשי (עובד המקבל את שכרו על בסיס יומי, על בסיס שעתי או לפי תפוקה), אשר השלים שלושה חודשי עבודה במקום עבודתו, ובתנאי שעבד ביום שלפני החג וביום שלאחריו. אם ההיעדרות נעשתה בהסכמת המעסיק (כגון חופשה בהסכמה, מחלה, חופשה מאולצת או גשר שהמעסיק החליט עליהם, וכד') – העובד נחשב כאילו עבד לפני/אחרי יום החג, ולפיכך זכאי לתשלום בגין יום החג. ההגיון העומד מאחורי ההוראה הוא לא לחייב את המעסיק בתשלום דמי חג לעובד שעל פי סידור העבודה שלו כלל לא היה אמור לעבוד ביום החג. המטרה היא לשלם דמי חג לעובד תמורת יום שאלמלא החג, אמור היה להיות יום עבודה שלו. מכאן עולה, שבמקרה של עובד בסידור עבודה קבוע, העובד לשם הדוגמה יומיים לא רצופים בשבוע, יהיה העובד זכאי לתשלום בגין יום חג, אם יום החג נופל ביום בו על פי סידור העבודה הקבוע שלו, אמור היה העובד לעבוד.

אם סידור העבודה אינו קבוע, כלומר העובד אינו מועסק ברציפות, ואינו מועסק בימים קבועים בשבוע, אין קביעה בחוק או בפסיקה כיצד לנהוג. סביר להניח, כי המעביד יחוייב בתשלום על בסיס חישוב ממוצע.

נטל ההוכחה לגבי העדרות ללא סיבה סמוך ליום חג חל על המעביד, גם לגבי סידור העבודה, ולכן על המעביד להוכיח שאין המדובר בסידור עבודה קבוע.

גובה התשלום

צו ההרחבה הקובע את הזכאות לדמי חגים, אינו קובע מה גובה הסכום שישולם בגין כל יום חג. הפרשנות המקובלת הינה, שהתשלום זהה לתשלום עבור יום עבודה רגיל, ובמקרה של עובד שעתי – לפי ממוצע שעות ליום עבודה בשנה האחרונה, ללא תוספות שונות (כגון נסיעות, שעות נוספות, וכיוצ"ב).

תשלום בגין עבודה בימי חג

בענפים בהם עובדים גם בימי חג, עובד שהסכים לעבוד ביום חג יהא זכאי לשכר בגובה 150% משכרו הרגיל בגין אותו יום, אלא אם נקבע גמול גבוה יותר בחוזה אישי או בהסכם קיבוצי / ענפי או צו הרחבה.

כאשר אין מדובר ברצון של העובד לעבוד ביום חג, אלא בחובה שהוטלה עליו על ידי המעביד, דהיינו, עבודה מתוך כורח, הרי שהעובד יהיה זכאי לתשלום בגובה 150% משכרו בנוסף לשכר העבודה הרגיל שהיה משולם עבור אותו יום עבודה אלמלא היה יום חג.

הרחבות

ענף הרחבה
אולמות וגני אירועים עובדים בני דת אחרת יהיו זכאים לתשלום גם בגין ימי חגם, ולא יותר מ-9 ימים בשנה.
עובד בשכר שיועסק בחג יהיה זכאי ל-50% תוספת לשכרו הרגיל וכן ליום חופשה חלופי בשכר.
עובדי קבלן / חברות כח אדם עובד שעבד בחג יקבל שכר של יום עבודה רגיל, ובנוסף תשלום עבור יום חופשה.
 עובדי נקיון ואחזקה  המעסיק ישלם לעובד עבור 10 ימי חג, בתנאי שהעובד לא נעדר מעבודתו יום לפני החג ויום לאחריו, אלא מסיבה מוצדקת ומוסכמת.
 עובדי שמירה ואבטחה  עובד המועסק ביום חג זכאי ל-50% תוספת לשכרו הרגיל ביום החג, ובנוסף ליום מנוחה חלופי (ללא תשלום).

עבודה בערבי חג

במקומות עבודה בהם עובדים 6 ימים בשבוע, ערב חג יהיה בן 7 שעות עבודה, וכל שעה מעבר ל-7 שעות תחשב כשעה נוספת. במקומות בהם עובדים 5 ימים בשבוע, ערב חג יהיה בן 8 שעות בתשלום של 9 שעות או לחלופין, יהיה ערב החג בן 7 שעות בתשלום של 8 שעות.
מקום בו עבדו בערבי החג 6 שעות בתשלום של 8 שעות, ימשיכו לעבוד כך.

ישנם ענפים בהם נקבעו כללים מיוחדים לגבי עבודה בערבי חג. דוגמאות ניתן למצוא בטבלה הבאה:

ענף ערבי חג
 פלסטיקה  בערב יום כיפור ובערב חג ראשון של סוכות, יעבדו 6 שעות בתשלום של 8 שעות.
 מתכת, חשמל ואלקטרוניקה  בערבי חג יעבדו 7 שעות בתשלום של 8 שעות, ובערב יום כיפור וערב פסח (חג ראשון), יעבדו 6 שעות בתשלום של 8 שעות.
 נקיון ואחזקה  בערב חג שביעי של פסח, ערב ראש השנה, ערב חג סוכות וערב שמחת תורה יעבדו 6 שעות בתשלום של 8 שעות, כאשר העבודה תסתיים לפחות 3 שעות לפני כניסת החג.
בערב יום כיפור ובערב פסח (חג ראשון), יעבדו 5 שעות בתשלום של 8 שעות, כאשר העבודה תסתיים לפחות 3 שעות לפני כניסת החג.

במקום עבודה שבו קיים נוהג של 4 או 5 שעות עבודה בערב החג, הנוהג הופך למחייב את המעביד ונחשב כתנאי בחוזה העבודה האישי של עובדיו.

עבודה בחול המועד

החוק אינו מתייחס לימי חול המועד כימי עבודה מיוחדים, ולפיכך הם נחשבים ימי עבודה רגילים, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי / ענפי.
יחד עם זאת, במקומות עבודה בהם קיים נוהג לפיו עובדים בימי חול המועד מספר מופחת של שעות, הופך נוהג זה למחייב את המעביד להמשיך ולפעול על פיו.

חופשה בערבי חג וחול המועד

על פי חוק חופשה שנתית, אין הבדל בין חופשה ביום עבודה רגיל לבין חופשה בערב חג או בחול המועד – החוק עוסק בימי חופשה מלאים, ולא בחלקי ימים, ולפיכך העדרות מהעבודה בימים אלה תחושב כיום חופשה מלא.
שוב, מקום בו קיים נוהג של קיזוז חלק מיום חופשה, ולא יום חופשה מלא, בגין העדרות בימים אלה – נוהג הופך למחייב את המעביד להמשיך ולנהוג על פיו.

מקומות עבודה רבים מנהיגים חופשה מרוכזת במהלך חול המועד. על פי הדין בישראל, המעביד רשאי לקבוע את מועדי החופשה, בתנאי שאם החופשה היא באורך של שבעה ימים לפחות, על העובד להודיע לעובדים על משך החופשה ומועד תחילתה לפחות שבועיים מראש. בנוסף, עובדים שהמעביד מוציא אותם לחופשה שנתית כאשר לא עומדת לרשותם יתרת ימי חופשה מספקת לכיסוי החופשה השנתית, יזוכו בתשלום מלא בגין אותם ימים, או – בהסכמת העובד בלבד – יוצאו לחופשה ללא תשלום.

ימי חג החלים במהלך חופשה שנתית מרוכזת כאמור, לא יבואו במניין ימי החופשה השנתית, ויראו את החופשה כנפסקת באותם ימים.

שי לחג

החוק אינו מחייב מעבידים לתת מתנה לעובדיהם לכבוד החגים. יחד עם זאת, לעתים מחוייב המעביד לעשות כן מכח התחייבות בהסכמי עבודה אישיים, מכח הסכם קיבוצי או צו הרחבה החל עליו, או מכח נוהג הקיים במקום העבודה.

כאשר קיים נוהג של מתן שי לחג לעובדים, המעביד לא יהיה רשאי לבטל נוהג זה, ולא יהיה רשאי להפלות בין העובדים במתן השי.

על חלק מענפי העבודה במשק חלים הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה, אשר קובעים מפורשות את החובה להעניק לעובדים שי לחג פעמיים בשנה – בראש השנה ובפסח. כך, לדוגמה, הוא המקרה בענפים כגון חברות כח אדם, ענף הנקיון, ענף החקלאות, ענף השמירה, ענף רשתות שיווק המזון, ענף הבניה ועוד.

שי לחג נחשב כטובת הנאה לעובד, ולכן שווי השי יזקף לעובד החל מהשקל הראשון. מעבידים רבים נוהגים גם לגלם את המס בגין השי לחג לעובדיהם, אם כי לא קיימת הוראת חוק המחייבת אותם לעשות כן.

2017-09-16T15:45:24+00:00By |ניוזלטרים|