הטעית וגם גזלת? טעויות בשכר שהעובד משלם עליהן

בעקבות מספר פרשיות שחשפו את התנהלות המדינה במקרה של טעות בשכר, עו"ד רות דונר מבקשת ליידע את העובדים, שהמדינה לא רשאית לתקן טעויות באמצעות שליחת יד לשכרם. על הכללים והנהלים שהמדינה מחויבת לנקוט לפני שהיא מתחילה בקיזוזים.

בזמן האחרון נחשפנו למספר פרשיות עגומות בנוגע לעובדי הוראה, אשר בוקר בהיר אחד נדהמו לגלות שמשכורתם התאפסה לחלוטין או קרוב לכך. הסתבר, שלאורך שנים שגה משרד החינוך בחישוב רכיבי השכר של העובדים, כך שרבים קיבלו שכר גבוה יותר. כשהמשרד גילה את דבר הטעות, הוא פשוט קיזז ממשכורתם את השכר העודף.

פעולה זו גרמה לעגמת נפש רבה בקרב עובדי ההוראה ומדגישה את הצורך להבהיר לעובדים שהטכניקה הזאת – של קיזוז הכספים באמצעות השכר ללא יידוע העובד מראש ומבלי לקבל הסכמתו – פסולה.

ככל הנוגע לעובדי המגזר הציבורי – הדבר מנוגד לחלוטין להנחיות החשב הכללי במשרד האוצר בהתאם להוראת תכ"מ (תכנון, משק וכספים) מס' 13.6.2. ההוראה קובעת כי על גילוי הטעות בשכר, על החשב הרלוונטי לשלוח הודעה מקדימה שתכלול את הפרטים הבאים:

  • דבר גילוי הטעות
  • מהות הטעות ומקורה.
  • ציון כי התשלום העודף מופסק מידית.
  • הודעה על ביצוע בדיקה בנושא ושליחת ממצאיה לעובד.
  • לאחר ביצוע הבדיקה, החשב צריך לשלוח לעובד הודעה שתכלול את סכום החוב שהצטבר, החובה להסדירו וזכותו של העובד להעלות טענות בכתב נגד החוב.
  • במקרה שהעובד מבקש להשמיע את טענותיו במסגרת שימוע בעל פה, הוא יערך בפני החשב, הסמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש והיועץ המשפטי במשרד. הדיון צריך להיות מתועד בפרוטוקול ויש לשלוח העתק ממנו לעובד בסמוך למועד הדיון. מאחר שמדובר בשימוע – העובד רשאי להיות מיוצג ע"י עו"ד.

אם העובד מכיר בכך ששולם לו תשלום יתר, על החשב להגיע עמו להסדר תשלומים, שיעמוד בהוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, האוסרות לנכות יותר מרבע מהשכר בחודש. ההסדר יפורט במכתב הסכמה לניכוי החוב ועליו להיות חתום ע"י העובד.

אם תגובת העובד לא התקבלה לאחר שחלפו 30 יום מקבלת ההודעה של החשב, על החשב לשלוח לו תזכורת ולציין כי בהיעדר תגובה הטיפול בגבייה יועבר לערכאות משפטיות.

החוב של העובד יועבר להליך גבייה רק במקרים הבאים:

  • תגובת העובד לא התקבלה בחלוף 15 יום ממשלוח התזכורת.
  • טענות העובד התקבלו אך הוא אינו מסכים להשבת החוב.

נדגיש: גביית החוב ללא הסכמת העובד יכולה להיעשות רק בדרך של הגשת תביעה להשבת החוב לבית הדין האזורי לעבודה. אסור לבצע הליך של גביית חוב באמצעות המשכורת באופן חד-צדדי! 

הדברים האמורים נכונים גם לגבי טעויות בשכר של עובדים במגזר הפרטי: אם עובד אינו מסכים עם טעות בשכר או מסרב להחזיר שכר עודף –  יש להגיש נגדו תביעה ואין למעסיק זכות לקזז את ששולם ביתר מהמשכורת.

פסיקות בתי הדין לעבודה בסוגיות גביית חוב מעובד ששכרו שולם ביתר ברורות ועקביות: 

  1. אין לעובד זכות להנצחת הטעות. תשלום שכר ביתר מחמת טעות דינו להתבטל, ועל כן לא תעמוד לו הטענה שהתוספת הפכה במרוצת השנים לחלק בלתי נפרד מחוזה העבודה שלו.
  2. הוראה להחזרת הסכומים תתבצע לאחר בחינת שיקולים כמו: מידת הרשלנות של המדינה (פרק הזמן בו נמשכה הטעות, האם ניתן היה לעמוד עליה קודם לכן וכיו"ב), תום הלב של העובד שקיבל את התשלום העודף (האם העובד פנה לברר את רכיבי השכר ואת גובה משכורתו, האם העובד ידע על הטעות, האם היו במעשיו של העובד משום תרומה לטעות וכיו"ב) (ע"א 39/99 יהושע אסרף נ' מדינת ישראל).
  3. בפרשת אסרף החליט בית הדין הארצי לעבודה כי חיוב עובד, שקיבל שכר ביתר במשך 10 שנים, להחזיר 20% משיעור ההטבה רטרואקטיבית – היא דרישה לא מוצדקת. בית הדין הביא בחשבון את מידת הרשלנות הגדולה של המדינה, אשר במהלך תקופה ארוכה לא עלתה על הטעות; וכן לא מצא חוסר תום לב אצל אסרף בכך שקיבל את התשלום והסתמך על השכר המוגדל.

בפסק דין מאוחר יותר (ע"ע (ארצי) 704/06 קרן מחקרים רפואיים נ' לורין קדם) שוב קבע בית הדין הארצי שבנסיבות המיוחדות של המקרה ההשבה תהיה בלתי צודקת: הטעות החוזרת בשכר נמשכה למעלה משנתיים אף שניתנה לגילוי הרבה לפני ואפילו מדי חודש (שכן טופס השכר נערך באופן ידני). העובדת, מצידה, כלל לא ידעה על הטעות ולא תרמה לה, והיתה סבורה בתום לב שזהו השכר הרגיל המגיע לה, הסתמכה עליו והשתמשה בו למחייתה.

מסקנות והבהרות

העובדה שעובד קיבל שכר עודף לא מקנה לו את הזכות להסתמך על השכר העודף, אבל היא גם לא מקנה למדינה זכות להשיב לעצמה את הכספים באופן אוטומטי. יש הליך מסודר לפיו עליה לפעול. אם גם לאחריו לא התקבלה הסכמה מפורשת מצד העובד להשבת הכספים, הדרך היחידה לפעול נגדו היא בתביעה. גם אז – ייתכן שבית הדין יחליט לפטור את העובד מהחזרת התשלום העודף אם ייווכח שבמקרה המסוים הפעולה תהא בלתי צודקת.

* המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או משרדנו אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.