דין התקנון כהגדרתו עפ"י סעיף 9 לחוק העמותות תש"ם – 1980 (להלן: "החוק") "כדין חוזה בין העמותה לבין חבריה ובינם לבין עצמם", על כל משתמע מכך. ככזה מוטלות עליו כל הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, לרבות, ובעיקר, החובה הבסיסית העוברת כחוט השני בחוק החוזים, ואשר ניתן לה ביטוי מקיף ביותר בפסיקה, והיא – החובה לנהוג בתום לב. במקרה שלנו, החובה המוסרית המוטלת על חבר לנהוג בתום לב כלפי חבר אחר בעמותה וכן בהתנהלותו אל מול העמותה. איסור בסיסי נוסף מתוך חוק החוזים – האיסור לכלול בתקנון הוראה בלתי חוקית.
אך מעבר לכך, כמו לגבי תקנון עפ"י חוק החברות או תקנון בית משותף עפ"י חוק המקרקעין, אזי גם במקרה שלנו, חלות על התקנון המגבלות של החוק הספציפי – חוק העמותות.
מגבלות אלה מפורטות בסעיף 12 (א) לחוק הקובע: "כל תקנון או שינוי בתקנון שהוגש לרשם… יירשם על ידו אם מצא כי התקיימו הוראות סעיפים 1, 15 עד 20, 23, 27 עד 39 ו-43 עד 47 וסעיפים 1(א), 1(ב), 7 ו-12 לתקנון המצוי שבתוספת הראשונה.
מן הלאו אנו למדים על ההן, דהיינו מתוך הוראות הסעיפים אשר קיום תנאיהם הינו חובה עפ"י החוק, אנו למדים על טווח הפעולה המוענק לעמותות בניהול ענייניהן.
יצויין כבר שרשימת הסעיפים הנזכרת בס' 12 אינה רשימה סגורה. בחוק הוראות נוספות, שברור שלא ניתן להתנות עליהן – הכל, בנוסף לשיקול הדעת הטבוע בחוק שיש לרשם העמותות.
להלן התייחסות פרטנית לעיקריים שבין הסעיפים הנזכרים בס' 12 לחוק:
- סעיף 1 לחוק – עניינו: התנאים המקימים את הזכות לייסד עמותה והם:
א. המספר המינימאלי הדרוש להקמת עמותה – שניים במספר.
בפועל, האפשרות ששניים בלבד יפעלו כעמותה אינה מעשית בעליל ולו רק מפני שהחוק עצמו מחייב קיומם של שלושה מוסדות לפחות: אסיפה כללית, ועד ובו שניים לפחות, וועדת ביקורת.
זאת ועוד, תנאי בסיסי להכרה כמוסד ציבורי עפ"י סעיף 9 (2) לחוק מס הכנסה הינו: "חבר בני אדם של שבעה אנשים לפחות שרוב חבריו אינם קרובים זה לזה…" ההכרה בגוף כגוף ציבורי עפ"י סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה הינה תנאי לקבלת הפטור ממס לתרומות עפ"י סעיף 46 לפקודה. מכאן הכורח בהתאגדות של שבעה איש לפחות – לא מפני שחוק העמותות דורש זאת, כפי שנהוג לחשוב בטעות, כי אם על מנת להתיישר עם הדרישות שבפקודת מס הכנסה.
יוצא, איפוא, שעל פי חוק, הדרישה היא למינימום שניים, אך במישור המעשי שבעה לפחות מתאגדים יחד לצורך הקמת העמותה.
ב. אופי המטרה:
(1) מטרה חוקית.
(2) שאינה מכוונת לחלוקת רווחים בין החברים.
(3) שעיקרה אינו עשיית רווחים.
ככל שמדובר בעשיית הרווחים זהו, מן הסתם, תנאי שאין בלעדיו, שכן הוא בבסיס ישותה של העמותה. המטרה החוקית היא בבסיס הקמתה של כל התאגדות, תהא צורתה אשר תהא. מנוסח הסעיף עולה שעשיית רווחים לא אמורה להיות המטרה העיקרית, אך עדיין האיסור אינו על עצם עשיית הרווחים, כי אם על חלוקתם בין החברים.
2. סעיפים 15 עד 18 מופיעים בפרק "חברים" בחוק ועיקרם:
א. סף הגיל המותר – 17 – כאשר מוחרג מפורשות הצורף בהסכמת נציג המופיעה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 ככל שמדובר בחבר קטין.
ב. זכות החבר לפרוש בכל ומכל סיבה שיבחר בהתניה יחידה של מתן הודעה "זמן סביר מראש" . אין הגדרה בחוק למהו פרק הזמן הסביר.
ג. הוצאת חבר אך ורק מן הטעמים שפורטו בתקנון ולאחר שנתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו". מכאן אנו למדים על החשיבות לפרט את כל התנאים בתקנון, שכן הוראות סעיף זה הופכות את האמור בהקשר זה בתקנון לרשימה סגורה.
ד. חובת העמותה לנהל פנקס חברים.
3. מוסדות העמותה מוגדרים בסעיף 19 לחוק: האסיפה הכללית, ועד וועדת ביקורת, כאשר בעמותה שתקציבה כ-1,700,000 ₪ נכון ל-2006 חובה להעסיק, בנוסף, רואה חשבון.
קיומם של מוסדות אלה בעמותה הינו חובה, אך אין מניעה, כמובן, להקים מוסדות נוספים. אין בחוק הוראה לגבי הגוף המוסמך למנות את המוסדות הנוספים ו/או חובה לקבוע בתקנון הוראה בדבר הקמתם והגדרתם.
3.1 אם לשפוט לפי רשימת הסעיפים שהוכללו במסגרת סעיף 12 לחוק ואשר עניינם האסיפה הכללית, נראה כאילו התכוון המחוקק להגביל רק בנושא מועד כינוס האסיפה (סעיף 20) ואופן ניהולה (סעיף 23). בפועל, הוא הוסיף והגביל בכל הקשור לסמכויות האסיפה הכללית, כאשר הכליל גם את סעיף 7 לתקנון המצוי ברשימת הסעיפים הנזכרים בסעיף 12 לחוק.
לכאורה קיימת סתירה בין הוראות סעיף 7 הנ"ל ככל שהן מתייחסות לאופן מינוי הועד – ע"י האסיפה הכללית – לבין הוראות סעיף 26(א)(1) לחוק המתיר לאסיפה הכללית לקבוע שגוף אחר יהיה מוסמך למנות את הועד, אך זאת לכאורה בלבד. סעיף 7 הוכלל בסעיף 12 לחוק כאחד מהסעיפים שלא ניתן להתנות עליהם ככל שמדובר באישור התקנון הראשון של העמותה. כל עוד לא התכנסה האסיפה הכללית הראשונה ולא התקבלה החלטה בדבר מינוי הועד ע"י גוף אחר מלבדה, חייבת להופיע בתקנון הוראה בדבר מינוי הועד ע"י האסיפה הכללית של העמותה, כנדרש עפ"י הרישא של סעיף 26(א) לחוק. ככל שתתקבל החלטה ע"י האסיפה הכללית להטיל את מינוי הועד על גוף אחר, יאשר הרשם את שינוי התקנון מכח הוראות סעיפ 26(א)(1) לחוק.
3.2 הוראה נוספת מחייבת שהכליל המחוקק באמצעות התקנון המצוי היא ההוראה בדבר הקול היחיד שיש לכל חבר המצביע באסיפה הכללית – סעיף 2(א) לתקנון המצוי. יחד עם זאת, משאיר המחוקק לעמותה את הזכות לקבוע בתקנון שלה את הרוב הדרוש לצורך קבלת החלטה בעניין זה או אחר והוא מדגיש את זכותה זו, בעיקר, בכל הקשור בקבלת החלטה בדבר שינוי התקנון, אך אינו כופה עליה רוב מיוחד בעניין זה.
4. הכללת הסעיפים 27 ו-34ד ברשימת הסעיפים שלא ניתן להתנות עליהם ברורה ומתבקשת, שכן סעיף 27 הינו הסעיף היחיד בחוק המגדיר את אחריותו של הועד, זאת בטרם התיקון של שנת תשס"ז, אשר הטיל על הועד חובה חדשה בדמות הדו"ח המילולי (סעיף 37א לחוק). האחריות המוטלת על הועד במסגרת סעיף 27 לחוק היא מאד לקונית וכללית: "לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה", אך לצידה הציב המחוקק את ה"חרב" במסגרת הסמכות שהעניק לאסיפה הכללית "להעביר את הועד או חבר בועד מכהונתו בכל עת..". כאילו בא ואמר: לא אטרח ואפרט מה הכוונה ב"לפעול לטובת העמותה", אולם אזהיר אותו ואבהיר שיש מי שמפקח עליו ויכול להעבירו בכל עת מתפקידו. משהכליל גם את סעיף 28 ברשימת סעיפי החובה הנזכרים בסעיף 12 נתן משנה תוקף לכוח שביקש להעניק באמצעותו לאסיפה הכללית.
"חרב" נוספת מעל צווארם של חברי הועד הניח המחוקק בהוראה המחייבת שבסעיף 34ד לחוק בכל הקשור לתוצאות חלוקת הרווחים האסורה עפ"י חוק.
5. סעיפים חשובים נוספים שהכללתם במסגרת הסעיפים המחייבים הנזכרים בסעיף 12 אך טבעית הינם סעיפים 32 ו-33 לחוק בדבר:
א. ההגבלה המתבקשת לפיה "לא יכהן אדם בעת ובעונה אחת כחבר ועד וכחבר ועדת הביקורת או הגוף המבקר"
ב. דרישות הסף לכהונה כחבר ועד או כחבר ועדת ביקורת:
– החובה להיות חבר בעמותה;
– האיסור ליתן שירותים בשכר לעמותה בעת כהונה בתפקיד כאמור;
– קטין ו/או פסול דין ו/או פושט רגל ו/או מי שהורשע בעבירות שיש עמן קלות ו/או בעבירות הנזכרות בסעיף 33(א)(4) לחוק תאגיד.
6. הוראות חשובות נוספות שלא ניתן להתנות עליהן, למרות שאינן כלולות בסעיפים הנזכרים בסעיף 12 לחוק:
6.1 סעיף 4 – "לא תרשם עמותה בשם העלול להטעות או לפגוע בתקנות הציבור או רגשותיו" ו/או בשם זהה או דומה עד כדי להטעות לשם של תאגיד רשום, או שהיה רשום וטרם חלפו שנתיים מיום שאינו רשום עוד או עמותה בהליכי רישום.
6.2 בסעיף 11(ב) לחוק הגבלות בכל הקשור לשינוי מטרה או שינוי הוראות התקנון בדבר יעוד הנכסים בפירוק. המחוקק מציב בסעיף זה תנאים לאישור השינוי ואף מפנה את העמותה לבית המשפט ככל שמדובר בהחלפת או הוספת מטרה שאינה מטרה קרובה כהגדרתה בחוק למטרות העמותה, או גריעת מטרה מבלי להציג מטרה קרובה לזו שנגרעה.
ולצד כל אלה מצוי שיקול הדעת של מי שהוסמך לפקח על יישומן של הוראות החוק – רשם העמותות – פיקוח שהלך והתהדק במשך השנים, ויש טוענים הפך להיות מכביד מעבר למידה, אך זוהי סוגיה למאמר אחר.
האמור לעיל הינו מאמר משפטי כללי ואין לראות בו או בתוכנו משום ייעוץ משפטי. לקבלת ייעוץ משפטי פרטני אנא פנו אלינו למשרדנו בטל: 03-5444860.
